ה- r

אחד המאפיינים הבולטים של מבטא ישראלי הוא ההבדל באופן הגיית ה-r.
בעוד שה-r הישראלית נהגית בגרון, ה-r האמריקאית נהגית ע”י הלשון והשפתיים.

לצורך הענין, הנטייה לשלב את ה-r הגרונית (הישראלית) בעת הדיבור באנגלית אינה גורמת בהכרח לבעיות הבנה.
הדובר האמריקאי המאזין יבין את חילוף הצלילים ויקיש מכך על משמעות המילה. ההגייה עם המבטא אינה משנה את משמעות המילה או המשפט, אולם תכיפות הצליל ‘r’ בשפה האנגלית היא כה גבוהה, עד ש-r גרונית סביר להניח תסיח את דעתו של המאזין ואף תקשה על שטף הדיבור עקב צירופי עיצורים שהופכים למסורבלים כאשר הוגים את ה-r כגרונית.

מהם ההבדלים הפיזיים בין הר’ הישראלית ל- r האמריקאית?

ההבדל העיקרי בין שני הצלילים הוא אברי ההגייה בהם אנו משתמשים.
בזמן שבעברית הר’ נהגית בגרון, באנגלית ה-r נהגית באמצעות הלשון והשפתיים.

הלשון:
בעברית הלשון אינה פעילה. היא נמצאת במנוחה כאשר קצה הלשון ממונח מאחורי השיניים התחתונות..
באנגלית הלשון יוצרת את הצליל. הלשון נמשכת מעט אחורה עד שהחלק האחורי של הלשון הופך למעיין כדור מכווץ. ניתן להרגיש את צידי הלשון לוחצות כנגד השיניים העליונות. קצה הלשון פונה מעלה, לכיוון החך העליון אך לא נוגע!
השפתיים:
בעברית השפתיים רפויות.
באנגלית השפתיים משורבבות החוצה, כמו בעת הגיית הצליל “w”.
גרון:
בעברית הענבל והחלק האחורי של הלשון באים במגע ויצרים את הצליל.
באנגלית הגרון אינו פעיל. ניתן להניח את הידיים על הגרון ולהגות את הר’ הישראלית שלנו. אנו נרגיש את רעידות הגרון כתוצאה מהגיית הצליל. כשהוגים את ה-r באנגלית לא מרגישים רעידות אלו מאחר והגרון נח (שימו לב שבשני המקרים נרגיש בויברציות עדינות שמקורן במיתרי הקול). ודאו שהתחושה אכן שונה, ואתם לא מבטאים את הר’ הגרונית מתוך הרגל.

נסו להגות את ה-r:

אפשרות ראשונה:
התחילו בפה רפוי. הגו את הצליל אהההה (aaaaa). במהלך ההגייה הרימו את את קצה

הלשון ומשכו אותו למעלה. כאילו אתם מתכוונים להגות את הצליל l (ל) אבל מבלי ליצור מגע בין הלשון לחך. על הלשון להצביע לכיוון החך הקשה (החלק שמעל השיניים העליונות). האם צידי הלשון באים במגע עם השיניים העליונות?
כווצו את השפתיים כמו במילה w.
לאחר מכן הרפו את השפתיים והחזירו את הלשון למקומה עד אשר שוב אתם הוגים את הצליל aaaaaa
וחיזרו על כך – aaaaarrrrrrrraaaaa

אפשרות שניה:
הגו את הצליל l (ל’) באופן מתמשך. מישכו את הלשון אחורה כך שקצה הלשון קרוב, אך כבר לא נוגע בחך. נסו להרגיש את המתח בחלק האחורי של הלשון, ואת המגע עם השיניים הקדמיות. שרבבו את השפתיים כמו בהגיית הצליל w.
ושוב – lllllrrrrrrrrr…

איך עושה כלב?
עוד טיפ קטן, שיכול להתאים רק לחלק מכם. כשאתם מדגימים קול של כלב, האם אתם אומרים הב הב? או אולי וואף וואף?
שאלה מוזרה, אכן, ומה לנביחות ולמבטא שלנו? ובכן, שימו לב שכל מי ש”נובח” בצורה השניה, הוגה גם את ה-R האמריקאית.
וואף וואף – ההתחלה (ווא..) נוצרת עם משיכת הלשון כלפי מעלה. ושם קיימת ה-R.
לכל מי שנובח בעברית – הב הב – חזרו לתרגול מעלה 🙂

תרגלו:


 

קראו עוד: